בס"ד

פרשת העציר איקס: פורסמו תעריפי ההשתקה

 

מוזר ומעניין. מדינת ישראל מסרבת לקחת אחריות אבל מוכנה לשלם פיצויים של 4 מיליון שקלים כדי שהאחריות לא תתברר. יש לה רק תנאי אחד לכיסוי התחת - לשלם בתשלומים. וברור מאוד למה

 

אורי משגב 16.09.2013

 

מכירים אדם או ארגון שהיה מוכן לשלם מכיסו פיצוי של 4 מיליון שקלים על התרחשות שאין להם כל אחריות לגביה?

 

החל מהשבוע שעבר, אני מכיר.

 

מדינת ישראל הסכימה לשלם את הסכום הזה כפיצוי למשפחתו השכולה של העציר איקס המנוח, במסגרת הסדר מעניין מאוד.

 

למה הוא מעניין מאוד? כי עד עכשיו סירבה המדינה להכיר באחריותה לכל סוג של מחדל שקשור לפרשת חייו ומותו של בן זיגייר. לא גיוסו התמוה למוסד, לא הפעלתו הכושלת, לא חקירתו וכליאתו בתנאים קיצוניים, לא מותו מתחת לאף של שב"ס בתא 15 של כלא איילון. איש לא נחקר, איש לא הועמד לדין.

 

רוצים תזכורת להתנערות המוחלטת מאחריות? קבלו את תגובת משרד המשפטים להסכם הפיצויים: "בחודשים האחרונים ניהלו באי כוח המדינה ובאי הכוח משפחת המנוח שהתאבד בכלאו בדצמבר 2010 משא ומתן, בעקבות טענת המשפחה כי המדינה התרשלה במהלך טיפולה בפרשה זו וכי מגיע לה פיצוי כספי עקב כך. בתום המו"מ הגיעו הצדדים להסדר פשרה, במסגרתו הסכימה המדינה לשלם למשפחת המנוח סכום של 4 מיליון שקלים. הסכמת המדינה ניתנה לפנים משורת הדין ומבלי להודות בטענות שהועלו נגדה".

 

את הסכם הפיצויים חשף ראשון אמנון אברמוביץ' בחדשות ערוץ 2. חתיכת סקופ. למה היה צריך לחשוף את ההסדר? כי גם הוא נוהל ונחתם במחשכים, כמו כל הפרשה הזו. אבל כאן כבר מדובר בפשרה משפטית שאין בינה ובין ביטחון המדינה דבר וחצי דבר. אז למה גם אותה הסתירו?

 

אין מנוס מלהזכיר בפעם האלף: כנראה שיש הרבה מאוד מה להסתיר בפרשה הזו. כנראה שיש גורמים רבים שמעדיפים שהפרשה הזו לא תיחקר ולא תתפרסם.

 

איך אני יודע? כי המדינה, באמצעות משרד המשפטים, הסבירה ביוזמתה את נכונותה לשלם פיצויים למשפחת זיגייר. והרי בהחלט נדרש כאן הסבר. בכל זאת מיליוני שקלים, שייגרעו מתקציבה של מדינה שנמצאת בגירעון תקציבי. אז הנה ההסבר, שחור על גבי נייר מכתבים רשמי: "הסיבה שבגללה הסכימה המדינה לשלם סכום זה נבעה מרצונה להימנע מקיום דיון בבית משפט, שכן במהלכו עלולים היו להתפרסם ברבים פרטים שפרסומם עלול לגרום נזק ממשי לביטחון המדינה. דיווח בנושא זה נמסר לוועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים של הכנסת".

 

קברו של בן זיגייר. צילום: אי-פי

 

מוזר. אם הבעיה היא חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ניתן היה לקיים את הדיון בבית משפט, רק בדלתיים סגורות. הרי כך עשו עד עכשיו. ניתן היה גם להמשיך לבקש צווי איסור פרסום, ואיסור פרסום על איסור הפרסום. הרי כבר הוכח בפרשה הזו, וגם באחרות, שהמדינה מבקשת - ומערכת השפיטה על כל ערכאותיה נעתרת ברצון.

 

אבל כאן העדיפו לשלם 4 מיליון שקלים, ובלבד שהפרשה ומחדליה האפשריים לא יתבררו בבית משפט.

 

יש רק דבר אחד מעניין יותר מאשר ההסכמה והסכום: אופן התשלום. בסופו של משא ומתן בין הצדדים, ואחרי תחשיבי נזק, הוסכם כאמור על 4 מיליון שקלים. אבל לא במכה אחת. בתשלומים. תשלום ראשון של 2.4 מיליון, ואחר כך עוד ארבעה תשלומים בסך 400 אלף שקלים כל אחד.

 

וזה כבר באמת מוזר. אמנם כרגע הזכרנו שמדינת ישראל נמצאת בגירעון תקציבי, אבל מצבה התזרימי לא עד כדי כך גרוע. זה נדיר מאוד שברמת הסכומים הללו המדינה נזקקת לקווי אשראי, או לפיצוי בהקפה. פיצוי בתשלומים פירושו שהמשך העברת הפיצוי מעבר לסכום הראשוני מותנה.

 

 

במה הוא יכול להיות מותנה? בכך שבן זיגייר יקום לתחייה מתוך קברו השחור שבמלבורן? ודאי שלא.

 

הוא מותנה בכך שמשפחת המנוח תתנהג יפה. שיהיו ילדים טובים. כלומר ימשיכו לשמור על שתיקה הרמטית. וסעיפים ברוח זו נכללו בהסכם הפיצויים. כי שוב, בפעם האלף ואחת, מתברר שיש אנשים וארגונים שחשוב להם מאוד שהפרשה הזו תישאר חשוכה ועלומה. והמשפחה, מסיבות השמורות עמה אבל שקל מאוד לדמיין ולהבין, מוכנה להשאיר אותה ככזו, ובלבד שתוכל להמשיך בחייה.

 

ולכן זה השיעור האמיתי שאנחנו יכולים ללמוד מהסכם הפיצויים בנוגע לחייו ומותו של העציר איקס. אנחנו לא יכולים ללמוד ממנו דבר על ערך חיי האדם של בן זיגייר, כי אין אפשרות לכמת את חייו של אדם ואובדנו של אדם בכסף.

 

אנחנו כן יכולים להסיק ממנו כמה שווה כיסוי תחת. כיסוי תחת של בעלי תפקידים בשב"ס, אבל בעיקר במוסד ובשב"כ. שני האחרונים, כזכור, סרים לסמכותו הישירה של ראש ממשלת ישראל. ובכן, נכון ל-2013, כיסוי תחת בארגוני המודיעין המהוללים של ישראל שווה 4 מיליון שקלים, 60 אחוזים בתשלום ראשון ו-40 אחוזים פרוסים לארבעה תשלומים שווים על פני ארבע שנים. אלו דמי השתיקה וההשתקה שמשלמת מדינת ישראל למשפחתו של העציר איקס. העיקר שהאמת, תהיה אשר תהיה, לא תצא לאור.

 

השאלה היחידה בשלב הזה היא האם מדובר בהסדר שבאמת משרת את שני הצדדים. ברור שהוא משרת את המדינה, לפחות לתפיסתם הצרה של מקבלי ההחלטות הנוכחיים בה. אחרת הוא לא היה נחתם.

 

אבל האם הוא משרת באופן מלא את האינטרסים של המנוח ומשפחתו? זאת כבר שאלה יותר מסובכת. ובשביל להבין כמה היא מסובכת, נצטרך להיזכר מחר יחד, בפוסט נפרד שיתפרסם בבלוג הזה, במשרד שייצג את זיגייר ומשפחתו בהליכים המשפטיים שנוהלו בפרשת העציר איקס בשלוש וחצי השנים האחרונות. יש לי משהו מעניין לספר לכם עליו.

 

מקור: http://www.haaretz.co.il/blogs/misgav/.premium-1.2120518

 

 

 

---

 

בדלתיים סגורות: כשהמשרד שייצג את העציר איקס ומשפחתו קיבל שחקנית חיזוק

משרד עורכי הדין של אלי זהר, שייצג בעבר ראשי ממשלה וראשי שב"כ, הומלץ למשפחתו של בן זיגייר ושלושה מפרקליטיו נשכרו כבאי כוחו. פחות משנה אחרי שזיגייר מצא את מותו, תוך כדי ניהול הליכים לגבי חקירת מותו והסדר פיצויים, הצטרפה למשרד כוכבת חדשה בתחום ניהול משברים: היועצת המשפטית של המוסד

 

אורי משגב 18.09.2013

 

שלשום כתבתי כאן על הסדר הפיצויים וההשתקה שנחתם בין המדינה לבין משפחתו של העציר איקס המנוח, ותהיתי האם הוא אכן משרת במלואו את האינטרסים של שני הצדדים. ממש לא מזמן גם פרסמתי, בשיתוף עם עמיתתי רויטל חובל, כתבה ב"הארץ" שבה ניסינו לתאר ערוץ משפטי מקביל, שכיניתי "תיקים באפלה", ובמסגרתו נדונים תיקים ביטחוניים רגישים תוך מעורבות בולטת של השב"כ לא רק בעבודת התביעה אלא גם בעבודת ההגנה, ואפילו הערכאות השיפוטיות. אני כותב "ניסינו", כי כמעט מחצית מהכתבה נפסלה לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.

 

אחת התמיהות היסודיות בכתבה הייתה העובדה שרבים מהתיקים מגיעים במשך השנים לרשימה סגורה ומצומצמת של משרדי עורכי דין. בשנים האחרונות בולט מביניהם משרדו של עו"ד אלי זהר, שייצג בעצמו ראשי ממשלה וראשי שב"כ, וגם שימש כיועץ חיצוני בשכר לארגון. במהלך פרסומים רבים שלי מאז התפוצצה פרשת העציר איקס תהיתי האם ייצוג משפטי מטעם משרד כזה, בתיק שהחוקר והמאשים בו הוא השב"כ, באמת יכול להיות אופטימלי עבור העציר ומשפחתו.

 

 

כדי להבין עד כמה מעורבבים הממסד הביטחוני ומשרדו של אלי זהר לא צריך ללכת להיסטוריה הרחוקה. זיגייר מת בדצמבר 2010. פחות משנה אחר כך, בנובמבר 2011, הצטרפה לשורות משרדו של אלי זהר שחקנית חיזוק חדשה: עו"ד חגית תמיר. בדף המוקדש לה באתר האינטרנט של המשרד היא מתוארת כך: "עו"ד תמיר הינה יועצת מיוחדת למשרדנו, והיא מתמחה בניהול מתכלל של משברים ומלווה חברות וגורמים פרטיים בהליכים של ניהול סיכונים משפטיים. עו"ד תמיר מעניקה ייעוץ משפטי רב תחומי ללקוחותיה באופן שוטף ובמהלכם של אירועים משבריים. במסגרת זו, עומדת עו"ד תמיר בראש צוות משפטי ייעודי אשר פועל, בתיאום עם גורמים מקצועיים חוץ משפטיים, לשם פתרון המשבר בזמן הקצר ביותר תוך הפעלת הכלים היעילים ביותר. לרשות לקוחותיה של עו"ד תמיר עומד ניסיונה רב השנים, ובכלל זה ניסיונה בהובלת תהליכים בסביבה דינמית ומורכבת וניהול הליכי ליטיגציה אזרחית, מנהלית ופלילית. בין השנים 2005-2011 שימשה עו"ד תמיר כיועצת המשפטית וראש הלשכה המשפטית במשרד ראש הממשלה, תל אביב".

 

"משרד ראש הממשלה, תל אביב", הוא שם קוד ידוע. כך מכונה המוסד. עו"ד תמיר הייתה היועצת המשפטית של המוסד. ב-2010, שנתה האחרונה בשירות, היה לה חתיכת משבר לנהל ולתכלל: מעצרו וכליאתו של לוחם האירגון בן זיגייר. למעשה היא סיימה את תפקידה זמן קצר אחרי מותו בכלא. ומייד אחר כך הצטרפה למשרד שאמור לספק את ההגנה המשפטית הטובה והלוחמנית ביותר לעצירים ביטחוניים בתיקים רגישים. רק לי זו נראית כמו מערכת משפטית במעגל סגור, או בדלתיים סגורות?

 

 

 

כשהצטרפה למשרדו של אלי זהר אפילו ראו שם לנכון ליזום כתבת יח"צ בכיכובה. באופן חריג, אף נחשף שם עברה המסווג. בין השאר נכתב בכתבה כי "לפני כ-5 חודשים סיימה עו"ד תמיר כהונה בת 6 שנים בתפקיד היועצת המשפטית של המוסד... במסגרת תפקידה בארגון היא ניהלה צוות משפטי שסיפק שירות משפטי מורכב במגוון תחומים ונגע גם לתחומים חוץ-משפטיים רבים... בהתבטאות ראשונה לתקשורת, מסרה עו"ד תמיר כי "אני חשה אתגר גדול לקראת העתיד. בתפקידים שמילאתי עד כה הייתי מעורבת במצבים משבריים מגוונים, ואני מקווה להביא לשוק העסקי את הידע, הניסיון והיכולת לנהל משבר רב-תחומי, תחת קורת-גג אחת, בתיאום ובהבנה של כל המומחים בצוות". כשנשאלה מה כלל תפקידה במוסד, השיבה "כל שאני יכולה לומר זה שהיה לי צוות של משפטנים ועורכי דין ועסקנו בתחומי המשפט השונים, גם במשפט בינלאומי, גם במשפט אזרחי, גם במשפט פלילי ובתחומים נוספים... מטבע הדברים איני יכולה לנדב פרטים נוספים, ואהיה מנועה מלדבר על חלק מהנושאים גם בעתיד".

 

מעניין לציין גם מה אמר עו"ד זהר באותה כתבה: "משבר הוא כל אירוע שדורש טיפול משפטי ביותר מזווית אחת, והלקוח תופס אותו כאירוע חריג ומשמעותי. טיפול באירוע כזה צריך להיעשות באופן מהיר, חזק ומשמעותי... לעו"ד תמיר יש ניסיון רב במצבים כגון אלה, וצירופה אלינו הוא רב-משמעות".

 

פרקליטו של אולמרט, עו"ד אלי זהר, חוגג עם העובדים את החלטת השופטים, אתמול במשרד עורכי הדין גולדפרב-זליגמן . צילום: ניר קידר

 

וכאן אני בהחלט מסכים איתו. גם בעיני מדובר בעניין רב משמעות.

 

עו"ד תמיר מסרה בתגובה: "אני מקפידה הקפדה יתרה על קיום הוראות החוק השונות אשר חלות עלי, לרבות כל ההוראות הקשורות בביטחון מידע ובהגבלות החלות על פורשים מהמוסד, וכל העובדות הקשורות בכך ידועות ומוכרות היטב לכל גורמי אכיפת החוק הרלוונטיים במדינה.

 

 

לא עבר כל מידע בקשר לפרשת האסיר איקס ממני לגורם כלשהו במשרד גולדפרב זליגמן, או להיפך, לא קיבלתי טובת הנאה כלשהיא, ישירה או עקיפה, כתוצאה מייצוג המשפחה, ולא היה לי שום קשר לבחירת עורכי הדין שייצגו את המשפחה".

 

זו תגובה מעניינת, מאחר ותמיר מתייחסת לתהיות תיאורטיות שיכולות היו להתעורר על החלשת עבודת התביעה בעקבות הצטרפותה לצוות ההגנה. אבל אני עסקתי כאן בכלל בחולשה אפשרית של עבודת ההגנה לאור ערבוב היוצרות הזה.

 

ראש המוסד תמיר פרדו. צילום: אמיל סלמן

 

לצורך הדגמת העניין, אני רוצה להידרש לסיפור קטן. במהלך הדיונים שהתנהלו בין המדינה למשפחת זיגייר השכולה הצהיר בא כוחה של המשפחה, עו"ד בעז בן-צור, כי "אנחנו לא מחפשים את ראשו של מישהו". בתגובה השיבה עו"ד אורלי בן ארי גינזברג מפרקליטות מחוז המרכז כי נציגי המשפחה "מצהירים שראשו של איש לא מעניין אותם, אבל כיסו של מישהו כן מעניין אותם". על התגובה של עו"ד בן ארי כבר העירו קוראים לפני. אין אפשרות אחרת מאשר לתאר אותה כתגובה גועלית. אני מתבייש שפרקליטה מטעם המדינה שלי מתנסחת כך מול משפחה שאיבדה בן שגויס והופעל על ידיה.

 

אבל היום אני רוצה להתעכב רגע דווקא על המשפט של עו"ד בן-צור. "אנחנו לא מבקשים את ראשו של מישהו". בקריאה ראשונה היא מצטיירת כהצהרה ראויה, אצילית, ממלכתית. אבל למה בעצם? מדוע לא לחפש את ראשו של מישהו אם אתה מייצג את המשפחה? הרי "ראשו של מישהו", או ראשם של מי שהם, זה למעשה תיאור מילולי אחר לקבלת אחריות. ודאי שאחריות מערכתית וכללית, אבל גם אישית ופלילית אם הנסיבות מצדיקות אחריות כזו. מדוע שבא כוחה של המשפחה האבלה ינהג באופן ראוי ואצילי וממלכתי? האם זהו באמת תפקידו? האם מנקודת הראות של מרשיו ומיוצגיו, הוא לא אמור להתנהג כממזר חסר גבולות, אפילו כמניאק חסר רחמים ונטול נימוסים?

 

את בן זיגייר ייצגו במהלך מעצרו שלושה עורכי דין מנוסים ממשרדו של זהר: בן-צור, רועי בלכר ומשה מזור.אין לי ספק שמבחינתם הם עשו עבורו ככל יכולתם, לתפיסתם ברמה המקצועית ביותר. אני גם בטוח שהם נקשרו אליו אישית, ורצו את הטוב ביותר עבורו ועבור משפחתו. הם גם המשיכו לייצג אחרי מותו את המשפחה, ומייצגים אותה  עד עצם היום הזה. השאלה העקרונית היחידה היא האם, לאור הרקע של המשרד שאליו הם משתייכים, היה ביכולתם באמת להפוך שולחנות. לשבור את הכלים. לשחק מלוכלך, ולא ממלכתי.בהתחשב גם בעובדה שהסיווג הבטחוני שמאפשר להם לטפל בתיקים רגישים מוענק להם על ידי אותה מערכת עצמה שהם אמורים לתקוף ולאתגר.

 

ויש גם עובדות. כוונתי לדברים שאני יודע, לא משער. העובדות הן שהמשרד של זהר הומלץ למשפחת זיגייר מטעם המערכת מייד עם מעצרו. העובדות הן ששלושת הפרקליטים הסכימו בשם המשפחה לכל איסורי הפרסום, לפני ואחרי מותו של זיגייר. שהם חתמו בשם המשפחה על הסדר הפיצויים וההשתקה. ושזיגייר כן ביקש להיוועץ בפרקליט אחר. לקבל חוות דעת  נוספת על עסקת הטיעון הקשה מאוד שהוצעה לו, והומלצה לו על ידי סביבתו הקרובה. אגב, למחרת הפגישה עם אותו פרקליט, אביגדור פלדמן, הוא מצא את מותו.

 

מקור: http://www.haaretz.co.il/blogs/misgav/.premium-1.2121569

 

לדף הבית