בס"ד
התנאים המופלגים של רבני הערים והיישובים: משכורות עתק לכל החיים
רבים מרבני הערים משתכרים סכומים גדולים, בלי קשר למספר התושבים ולצורך בשירותי דת. לעתים השכר גדול פי עשרה מתקציב הפעילות הדתית העירונית כולה
אלו ימי הזוהר של רבני ישראל. רק באחרונה הם זכו להכריע את המאבק הפוליטי המרכזי של הקיץ על בחירת הרבנים הראשיים. עסקנים ופוליטיקאים, מקורבי לשכת ראש הממשלה ושרים, וכמובן המועמדים עצמם - עלו לרגל לבתיהם של אלו מבין הרבנים שהם חלק מהאסיפה הבוחרת, חיזרו, השמיעו דברי כיבושין, הבטיחו הבטחות. אחת לעשר שנים, בבחירות לרבנים הראשיים, העמדות הכי חמות שייכות לרבני מועצות אזוריות מעמק חפר ומטה יהודה, רבני יישובים קטנים כמו בת חפר וגן נר, רבני מועצות מקומיות כמו קדימה־צורן ותפרח. כולם יוצאים לרגע מאלמוניותם והופכים לממליכי מלכים.
תור הזהב של רבני ישראל בא רק פעם בעשור, ויחד עם זאת – מובטח להם תור כסף שנמשך כל השנה, כל השנים.
עשרות מרבני הערים והיישובים – תוך דגש לקטנים והבינוניים שבהם – עולים למשלם המסים מעל חצי מיליון שקל בשנה כל אחד. חלק מאותם רבנים כנראה עובדים קשה מאוד למען הקהילות שבהן הם חיים, אבל גם זה לא בהכרח מעיד על נחיצותם.
עשרות מהרבנים הנושאים בתפקידים רשמיים הם מיותרים, כך גם לשיטתו של השר לשירותי דת, שהצהיר על רצונו לבטל אותם. חלק מאותם רבנים אחראים על יישובים קטנים של כאלפיים תושבים בלבד, שלא ברור כמה מהם נזקקים כלל לשירותיו של רב מטעם המדינה. לא כולם מקפידים להתגורר ביישובים שבהם הם אמורים להתגורר. בחלק מאותם יישובים אין חברה קדישא ולא מנפיקים כלל תעודות כשרות. חלק מאותם רבנים מדווחים על פעילות מועטה בדו"חות הרשמיים שלהם, ועדיין הם עצמם מביאים הביתה סכומי כסף נאים. יצוין כי חלק מהרבנים מתפרנסים במקביל – לפעמים בשכר נאה מאוד – גם ממוסדות תורניים שהם מפעילים, ועוד לא דיברנו על הפרנסה הצדדית והאסורה, שעליה הצביע גם מבקר המדינה בדו"ח האחרון שלו, של רבני ערים, מעריכת חופות.
הצצה לנתוני השכר של הרבנים מתאפשרת הודות לדו"חות הכספיים של המועצות הדתיות עצמן, לא הודות למלאכת איסוף של ארגון מוטה פוליטית. אתר המשרד לשירותי דת מפרסם את הדו"חות, ובהם הנתון המעודכן ביותר – לשנת 2011.
בראש רשימת המתפרנסים עומד הרב משומר צוברי, רב היישוב גן יבנה (כ–21 אלף תושבים) זה 53 שנה, שעלות שכרו השנתי, על פי הדו"ח הכספי של המועצה הדתית שלו, הוא 928,843 שקל; אחריו הרב יהודה שטרן מהיישוב אלקנה בשומרון (כ–3,800 תושבים), עם 765,377 שקל בשנה; הבא בתור הוא הרב דוד אבוחצירא מהעיר יבנה (כ–34 אלף תושבים) עם 724,343; והרב יצחק הלוי מהיישוב קרני שומרון, (כ–6,500 תושבים) עולה למשלם המסים 688,171 שקל בשנה.
ביישובים כמו ראש פינה, אליכין, אזור, אבן יהודה, קרית מוצקין ועוד – בולטת עלות שכרם של הרבנים יחסית להיקף הפעילות הנמוך המדווח בדו"חות הכספיים, כלומר הפעילות הממשית שהם עושים ברישום נישואים, כשרות, קבורה, עירובין ועוד.
רב עיר או יישוב נבחר, למעשה, לכל החיים. למעט מקרים שבהם הוא בוחר בכך, פרישתו של רב מקומי מתפקידו מתרחשת רק עם פטירתו. רבנים ממשיכים בכהונתם גם לאחר גיל הפרישה, לרוב בשכר, אבל לעתים בהתנדבות. בדיון בוועדת הכספים של הכנסת לפני כשנה וחצי התגלה כי בישראל יש כ–150 רבנים, וכ-60% מהם ממשיכים לכהן על אף שעברו את גיל 75.
המשרד לשירותי דת קבע מפתח לשכר הרבנים, לפי הוותק, לפי גודל היישוב ולפי דירוגם המקצועי כרבנים, אבל הסדרים היסטוריים מייצרים מערכת כאוטית ובלתי פורפורציונלית לחלוטין. בעבר הוצמד שכר רבני הערים לזה של ראש הרשות המוניציפלית, או של שרים (במקרה של הערים הגדולות) אבל השכר עבר תהפוכות משמעותיות שיצרו מעמדות בין רבני הערים. לצד הוותיקים שמונו לפני 30 שנה ומעלה, ויכולים להרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש, חלק מהרבנים שמונו בעשור האחרון מרוויחים רק כ-7,500 שקל בחודש. מקרב אלה עלתה בשנים האחרונות הקריאה לצמצם את הפער ביחס לרבנים הוותיקים, ועל כך נערך בשעתו דיון מיוחד בוועדת הכספים.
הרב משומר צוברי מגן יבנה, שמוביל את טבלת השכר סיפר ל”הארץ” כי הוא כבר 53 שנים בתפקיד, מאז 1960. בעבר היה משתכר "130 לירות בחודש", וחי בדוחק, וכי גם היום הוא "לא מרוויח הרבה". הוא אמר כי הוא לא מכיר את הנתון המדויק של עלות שכרו, אבל מתרשם כי המספר 926 אלף אינו מהימן. "זו הגזמה", אמר, והוסיף כי ראוי לו לרב מקומי להשתכר באופן מכובד כי "ביישוב כמו שלנו, הרב המקומי עושה הכל לבדו". בעבר קיבל צוברי גם משכורת כראש כולל, אבל מאז 2003 הוא עושה את עבודתו זו בהתנדבות לאחר ש"טומי לפיד (בזמנו שר המשפטים, שהיה ממונה על חלק מסמכויות משרד הדתות שבוטל; י"א) התחיל לשלוח פקחים בדואים לבדוק מי מהאברכים נמצא".
הרב חיים עדני מאליכין (548,656 שקל בשנה) אמר כי "ביישוב כמו שלנו נופלים על הרב הרבה דברים שלא נופלים במקומות אחרים. למשל הלוויות וחזנות של הלוויה. הלוויה זה דבר מאוד כבד. במקומות אחרים זה לא נופל על הרב, כאן כל השבעה נמצאים עם האבלים. בגלל שזה יישוב קטן, אני יושב אחרי ההלוויה שעתיים, ועושה גם אזכרות. במקומות אחרים אין. אנחנו מתפללים בבוקר כל ה'שבעה', אני חייב לדחוף את כל העסק וכל העגלה. גם מערכת העירוב עלי. יש מפקח אבל אני עובד אתו, גם הכשרות, אמנם היא מועטה, אבל היא לוקחת זמן. רישום נישואים אני רושם בעצמי. אין לי מחלקת נישואים. אני עושה הכל, גם תעודת רווקות, גם רישום נישואים, וגם שבתות חתן. כל הזמן עסוקים". הרב יהודה שטרן מאלקנה הוא רב היישוב זה 26 שנה. "לא אני קובע את המשכורת”, אמר ל”הארץ”, ואני גם לא מתעסק בזה".
אצל הרב אברהם דוידוביץ, שכבר 32 שנה מכהן כרב היישוב ראש פינה, ההוצאות בשקלים של הפעילות (כשרות, קבורה, רישום נישואים וכדומה) נאמדות בכ-38 אלף שקל בשנה, בעוד שעלות משכורתו היא כמעט 545 אלף בשנה. לדבריו, אין בכך כל אינדיקציה להיקף הפעילות האמיתי שלו, שלא נמדד בכסף, כמו למשל העובדה שהוא מהווה כתובת ארצית לרישום נישואים של מתגיירים, וכן עוסק בבירורי יהדות בניסיון להקל על מתגיירים ומאומצים. "בראש פינה עצמה יש מעל 30 עסקים בפיקוח כשרות, שזו כמות עסקים כשרים ללא כל פרופורציה לכל יישוב אחר. מי שמטפל בכשרות כאן זה הרב המקומי", אמר.
"לדעתך, מה תפקידו של הרב המקומי? אדם שיושב על כסאו וגורף כסף?", המשיך דוידוביץ, "הוא מטפל בכשרות, ברישום נישואים, אז מה אם העלות של רישום נישואים היא נמוכה? כמות הנרשמים כאן לנישואים גבוהה. הרב המקומי הוא גם זה שמפקח על המקווה, על עירובין, על בית העלמין, מה שבמקומות אחרים יש מערכת נפרדת".
דוידוביץ גם עומד בראש מדרשה לבנות ומכינה קדם־צבאית. "אני לא מקבל שקל על הפעילות החינוכית, כי אני מבין שזה חלק מתפקידי כרב היישוב”, הוא מוסיף. “אני בראש פינה 32 שנה. בזמנו עמדה בפני הברירה לשרת כרב צבאי, עם הצעה שהציע לי הרב הצבאי הראשי גד נבון, אבל אמרתי לעצמי נעשה קצת ציונות. יכולתי להיות בצבא, לצאת היום לפנסיה. יכולתי לשבת ולתפוס דגים על הכינרת או על שפת ים תיכון. יש לי מכינה קדם־צבאית, יש לי מדרשה, ואני מקבל אפס משכורת, כי אני רואה בזה חלק מהפעילות שלי".
אבל השכר הוא רק חלק מהסיפור, שכן רבני הערים והמועצות הדתיות שלצדן לא תמיד מוצדקים. חוץ ממחזיקי המשרות, מקבלי השכר ובני משפחותיהם, אין כמעט מי שמצדד באינפלציה האדירה במספר הרבנים והמועצות הדתיות בישראל, ועדיין – הן קיימות ועולות כסף רב למשלם המסים.
בשנה שעברה הגישה קבוצת חברי מועצה ותושבים במבשרת ציון עתירה לבג"ץ נגד מי שהיה השר לשירותי דת יעקב מרגי, על ניסיונו למנות רב ליישוב, לדבריהם, בניגוד לרצון התושבים. עו"ד הד"ר אביעד הכהן, שהגיש עבורם את העתירה, כתב כי מרגי, "ככל הנראה בשיתוף פעולה עם אינטרסנטים, מבקש משיקולים זרים, פוליטיים בעיקרם, להכריח את תושבי מבשרת ציון להמליך עליהם רב". הוא ציין כי ביישוב "ניתנים שירותי דת על ידי לא פחות מחמישה רבנים בשכר מלא, ואין כל צורך ממשי במינוי רב נוסף, קל וחומר כאשר הדבר עשוי להכביד על קופתה המועצה המצויה בגירעון בן עשרות מיליוני שקלים".
בעקבות הגשת העתירה, ירד לפי שעה מהפרק מינוי מועמדו של מרגי, ואולם בכמה מקומות אחרים מונו רבנים באופן המעורר סימני שאלה והאבסורד זועק לשמים. המועצה האזורית גזר, למשל, מורכבת בעיקר מיישובים וקיבוצים חילוניים, אבל כיום מכהנים בה 15 רבני יישובים וקיבוצים. אף כי הרבנים אמורים להתגורר ביישוב שמטעמו הם פועלים, חלקם נשארו בבתיהם בירושלים, למשל בשכונת הבית של ש"ס, הר נוף.
ש"ס לא המציאה את השיטה, קדמו לה המפד"ל והליכוד, אבל כיום משמיע הבית היהודי מנגינות אחרות, לפחות כלפי חוץ. ביוני האחרון כינסו שר הדתות נפתלי בנט וסגנו, אלי בן דהן, מסיבת עיתונאים חגיגית ובה הודיעו על רפורמה היסטורית בשירותי הדת. "יש היום 133 מועצות דתיות אנחנו נאחד אותן לסביב 80 מועצות, זה אומר שאנחנו חוסכים המון כסף שילך לאזרחים במקום לפקידים", הכריז בנט. "זה צעד שברשויות המקומיות לא הצליחו לעשות ואנחנו עושים את זה". בינתיים, בנט לא מצליח לעשות את השלב הראשון ברפורמה שלו, וזה להעביר את חוק צהר לפתיחת אזורי הרישום לנישואים, צעד שגם עליו הוכרז באותה מסיבת עיתונאים. השבוע התברר, כי החוק שהבטיח בנט נעלם, לפי שעה, בהסכמה שקטה בין יו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי ויו"ר ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן. סגן השר בן דהן מבטיח כי החוק יעבור, בסופו של דבר. ומה עם קיצוץ מספרם של רבני הערים, השכונות, והמועצות הדתיות? הפרויקט הזה עוד יצטרך לחכות.
דובר המשרד לשירותי דת, דניאל בר, מסר בתגובה: “שכר רבני הערים נקבע בהסכם בשיתוף הממונה על השכר במשרד האוצר ועל פי חוק. המשרד מתקצב את המועצה הדתית על בסיס פעילות שירותי הדת בכלל זה הוצאות שכר (הרבנים והעובדים והעובדים בפנסיה). כל הרבנים שמופיעים בכתבה הינם רבנים ותיקים שמונו לפני עשרות שנים וכפופים להסכמים ישנים. רבנים חדשים אינם מקבלים סכומים דומים. אגף משאבי אנוש במשרד עמל בימים אלו יחד עם אגף התקצוב לצד תוכניות ההבראה על שינוי שיטת השכר, הפרשת רבנים לגמלאות וכן, וקיצוץ בתשלומי השכר”.
מקור: http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2101507