עם ישראל ישן חזק, נמצא בתרדמה, ואם לא יתעורר: זה יהיה כואב!!
יום שישי לפנות בוקר כ"ח בניסן תשע"ו 6/5/2016 חלום על המשיח בחלומי, אני נמצאת בעולמות עליונים, לא בעולם הזה כלל, לצידי פוסע המלווה שלי או המלאך השומר שלי ( לא ברור בדיוק מה תפקידו) לבוש בגלביה לבנה וקפוצו'ן על ראשו, עטור בזקן לבן ובפנים מאירות. כשהתקרב אלי מרחוק אני מבחינה כי שנינו באותו הגובה, הוא פונה אלי ואומר: בואי נלך אנחנו כבר מגיעים ומסמן בידו לעבר נקודה בלתי נראית באופק, בעודי חושבת לאן פנינו מועדות הוא אחז בידי והתחלנו ללכת במקום שנראה כמו מדבר אין סופי גדול והחול שאנחנו פוסעים עליו לא נראה כמו חול ולא מרגיש כמו חול אלא נראה כמו זהב מנצנץ למעשה הלכנו כאילו רגלינו לא דרכו מעולם על האדמה כמו מרחפים קלות .השיחה בינינו הייתה בהעברת מחשבות בלבד ללא מילים וקול וכך היה לכל אורך החלום.
תוך כדי הליכה אני חושבת בעצם שמתתי וחולפות בי מחשבות על כל קרובי ועם ישראל, למרבה הפלא חשתי שמחה עצומה והתרגשות. המלווה פונה אלי שוב ואומר כבר אנחנו מגיעים, לאחר הליכה ממושכת שמסביב הכול מואר באור נגוהות, אנחנו מגיעים להיכל ענק כמו ארמון מלכות כולו מואר באור חזק מסנוור ועשוי בדולח זוהר כמו יהלומים קטנים נוצצים, עלינו כ-3-4 מדרגות נוצצות וזוהרות ושערי ההיכל הענקיים נפתחו לרוחה, נכנסנו לאולם רחב ידיים מואר באור המגיע מבחוץ ומבפנים, למרות שלא היו מנורות או נברשות האור היה חזק ביותר וגם רצפת האולם האירה, שמתי לב כי האולם היה ריק מכל חפץ ואדם. כאן פונה אלי המלווה שלי ואומר: מכיוון שחיכית לו כל כך הרבה שנים, החלטנו לתת לך את הזכות לראות אותו ועכשיו אנחנו הולכים לפגוש אותו לא ידעתי למי התכוון כל מה שעלה על דעתי זה משה רבינו שאני הכי מחוברת אליו.
מחשבה רגעית זו חלפה כהרף עין וכשהוא עדיין אוחז בידי אנו פונים לעבר מסדרון רחב ידיים בצידו הימני נראו בבירור 4 דלתות ענקיות עשויות אף הן בדולח מנצנץ, בתחילה ניתן היה להבחין בגודלן ,אולם ככל שקרבנו אליהן נראו רק הידיות שלהן ובעיקר בלט הצבע השחור הנוצץ על ידיות הבדולח ( כל החלום היה בצבעי שחור לבן ) ,כשחלפנו על פני הדלת הראשונה מלמל כמו לעצמו: זה לא פה את זה כבר עברנו, הדבר נשנה גם כאשר חלפנו על פני שתי הדלתות הבאות וכאשר הגענו לדלת הרביעית נעצרנו לידה, פתאום חלפה בי המחשבה ששלושת הדלתות מסמלות שלוש גלויות של עם ישראל.
בטרם פתח את הדלת הרביעית פנה ואמר: טוב, מאחר שחיכית לו כל כך הרבה ואת מצפה לבואו נתנו לך את הזכות ( הוא דיבר בלשון רבים) לראות את המשיח , אך זכרי אין לך רשות להגיד לאף אדם מיהו למרות שאת מכירה אותו. כולי נרגשת כאשר הוא פותח את הדלת , המראה שנגלה לעיני היה מוזר ומדהים כאחד, החדר היה ריק מכל חפץ ומואר באור נגוהות מסנוור למעט שרפרף נמוך במרכזו ועליו ישב המשיח לבוש בדיוק כמו המלווה שלי , ידו שעונה על לחיו וראשו מורכן מטה זקנו היה לבן שזור בחוטי כסף ופניו מוארות. צעדתי בהיסוס מבוישת קמעא צעד קטן ובעודי עומדת על מפתן הדלת הרים מעט את ראשו והישיר מבטו אלי, נדהמתי לגלות שאני מכירה אותו אפילו שהמלווה שלי כבר אמר זאת מלכתחילה, בעודי מתעשתת לרגע מההלם אני אומרת ספק בתדהמה ספק בהתפעלות והתרגשות ( הייתי בסערת רגשות גדולה): וואו אני מכירה אותך. בתחילה הבחנתי בדמותו המלאה היושבת על הכיסא אולם אט אט טושטשו תווי גופו ורק פניו המאירות ניבטו אלי.
ידו עדיין הייתה שעונה על לחיו ומבטו היה עצוב מאוד אז פנה אלי ואמר: ( הכול נעשה בהעברת מחשבות), הו, סוף סוף יש מישהו אחד לפחות שמחכה לי, ואני אומרת לו מה פתאום אתה יודע כמה אנשים מחכים לך? מתי תבוא כבר? פתאום אני נזכרת שאני לא בעולם הזה ואני אומרת: רגע, אני מבקשת שתחזירו אותי, אני רוצה להיות בגאולה חיכיתי כל כך הרבה זמן, הוא הרים בלאט את ידו כמנסה להרגיע ואומר הרגעי את תחזרי וגם תזכי להיות בגאולה. נרגעתי קמעא ושוב שאלתי מה כבודו יבוא? והוא משיב: בקרוב כל כך קרוב שכאשר אגיע רוב האנשים לא ישימו לב לכך הם כל כך עסוקים.
ואז הרים מעט את קולו ואמר: אני לא יכול להחזיק יותר את הזמן אתם לא מבינים? שלחנו לכם כל כך הרבה רמזים אבל עם ישראל ישן חזק מאוד, הוא נמצא בתרדמה עמוקה ואם הוא לא יתעורר זה יהיה כואב, תתעוררו כבר!!!! פתאום הרים קולו ואמר ספק זעק בעצב : הדבר האחרון ששלחנו לכם זה מחלות כדי שתתעוררו, אתם לא רואים?? ואז אני שואלת אותו: אבל מה אנחנו צריכים לעשות? והוא משיב: עם ישראל עוסק בטפל ולא בעיקר, מסתובב סביב סביב כמו סביבון אבל לא מגיע לעיקר , ואני שואלת כמו מבקשת לקבל אישור ולדעת האם מה שאני עושה זה בסדר? והוא מאשר באומרו הלוואי והיו עוד כמה כמוך.
לפתע הרגשתי חוסר נוחות כאשר אני מבחינה שאני לבושה במכנסיים , ברגע שרציתי להגיד משהו בעניין הוא כמו קרא מחשבותיי ואמר את רואה זה נקרא להתעסק בטפל ולא בעיקר. לפתע ללא כל הקדמה נפלטת מפיו בצער ובכאב אנחה כבדה : הוי, הוי, הוי ושוב אני שואלת מה עלינו לעשות? והוא אומר: אנחנו נסתפק בזה שרק תרימו ראשכם ועיניכם מעלה לשמיים תתפללו מעומק ליבכם בכוונה ובצעקה גדולה ותבקשו מלכות ה' ומשיחו – תבקשו שאגיע ואתגלה אליכם, אפילו אם תבקשו כל אחד על ענייניו הפרטיים, אנחנו נסתפק בכך וזה יספיק. כמובן שכל אחד ייקח על עצמו מצווה אחת לפחות ויקיימנה . העיקר שתרימו עיניכם לשמים ותתפללו מעומק ליבכם בלב שבור ותבקשו גאולה לאלתר ואני אגיע.
המלווה שלי מזכיר לי את מה שאמר מלכתחילה, כל פעם שתספרי החלום את תראי אותו בעיני רוחך כמו שעכשיו את רואה, אולם לא תהיה היכולת לתאר אותו ואסור לך להגיד מיהו. שוב נשמעות אנחות מפיו של המשיח כמו מקודם והוא אומר: אם לא תתעוררו זה יהיה כואב מאוד, אני יושב כאן ומחכה הייתי צריך כבר לבוא , אבל אני מושך עוד קצת את הזמן כדי שכולם יתעוררו ויזכו לשוב לה'. והוא ממשיך ואומר עוד מעט, רק עוד קצת ואני מגיע בקרוב בקרוב מאוד בבקשה תתעוררו כבר אמר ספק בתחנונים טרם יהיה מאוחר מידי. הבנתי שזמני אוזל וביקשתי שיחזירו אותי חזרה והוא חזר והרגיע אל דאגה את תחזרי עוד ניפגש . המלווה שלי הראה בידו לכיוון הדלת כאומר זמנך תם ואני הסתובבתי ויצאתי כשבמוחי נחרת העצב העמוק והנוגה שניבט מתוך עיניו , ופניו למרות שהיו מוארות ומאירות היו עצובות מאוד.