בס"ד
הנביא יחזקאל פרק ל"ד - על מנהיגי ישראל בעלי השררה שאינם חפצים בגאולה |
 |
 |
ואמרו חז"ל (שמות רבה י"ד): שהקב"ה שהוא בוחן כליות ולב, ראה באחרים שהיה להם שררות במצרים והיה חסר להם רצון לצאת ממצרים משום כך מתו בשלושת ימי אפלה ולא זכו לצאת ממצרים. כמו כן היא בגאולה העתידה שהצפיה לגאולה תנאי הכרחי לזכות לגאולה!
כי על כן כשרוצה אדם לזכות בדבר כלשהו מאת הקב"ה, חייב להיות נתון בשאיפה עמוקה ועזה בכל ליבו ונפשו, רק באופן זה יזכה מאת הקב"ה! כאשר חסרה היא שאיפת האדם ורצונו, לא יזכה, לכן התנאי הראשון לצאת ממצרים היה השאיפה לצאת, ומכיון שחסרה היתה השאיפה לאותם נושאי שררה במצרים, לפיכך לא זכו להיגאל!
================================
גם כיום, בעלי שררה – אינם מראים כל שאיפה לעורר את עם ישראל לצעוק למשיח – בדיוק כפי שהיה עם בעלי השררה בגאולה הראשונה במצרים!! למה? כיוון שבעלי השררה- מרוצים מהכיבודים והתנאים הכספיים שנותנת להם השררה!!
קרא דבר ה' עליהם בנביא יחזקאל פרק לד':
יחזקאל פרק ל"ד: דברי ה' הקשים על מנהיגי ישראל ("רועים") – בדור זה של הגאולה !
א וַיְהִי דְבַר- ה', אֵלַי לֵאמֹר. ב בֶּן-אָדָם, הִנָּבֵא עַל-רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל; הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים כֹּה אָמַר אֲדֹ-נָי ה’, הוֹי רֹעֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם--הֲלוֹא הַצֹּאן, יִרְעוּ הָרֹעִים. גאֶת-הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת-הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ, הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ; הַצֹּאן, לֹא תִרְעוּ. דאֶת-הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת-הַחוֹלָה לֹא-רִפֵּאתֶם, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם, וְאֶת-הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם, וְאֶת-הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם; וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם, וּבְפָרֶךְ. ה וַתְּפוּצֶינָה, מִבְּלִי רֹעֶה; וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה, וַתְּפוּצֶינָה. ו יִשְׁגּוּ צֹאנִי בְּכָל-הֶהָרִים, וְעַל כָּל-גִּבְעָה רָמָה; וְעַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ. ז לָכֵן רֹעִים, שִׁמְעוּ אֶת-דְּבַר ה'. ח חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹ-נָי ה’, אִם-לֹא יַעַן הֱיוֹת-צֹאנִי לָבַז וַתִּהְיֶינָה צֹאנִי לְאָכְלָה לְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה מֵאֵין רֹעֶה, וְלֹא-דָרְשׁוּ רֹעַי, אֶת-צֹאנִי; וַיִּרְעוּ הָרֹעִים אוֹתָם, וְאֶת-צֹאנִי לֹא רָעוּ. ט לָכֵן, הָרֹעִים--שִׁמְעוּ, דְּבַר- ה'. יכֹּה-אָמַר אֲדֹ-נָי ה’, הִנְנִי אֶל-הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת-צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן, וְלֹא-יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים, אוֹתָם; וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם, וְלֹא-תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה.
יא כִּי כֹּה אָמַר, אֲדֹ-נָי ה’: הִנְנִי-אָנִי, וְדָרַשְׁתִּי אֶת-צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים. יב כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם-הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ-צֹאנוֹ, נִפְרָשׁוֹת--כֵּן, אֲבַקֵּר אֶת-צֹאנִי; וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם, מִכָּל-הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם, בְּיוֹם עָנָן, וַעֲרָפֶל. יג וְהוֹצֵאתִים מִן-הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּים מִן-הָאֲרָצוֹת, וַהֲבִיאוֹתִים, אֶל-אַדְמָתָם; וּרְעִיתִים, אֶל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאֲפִיקִים, וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. יד בְּמִרְעֶה-טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם, וּבְהָרֵי מְרוֹם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם; שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב, וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל. טואֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם, נְאֻם אֲדֹ-נָי ה’. טז אֶת-הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ, וְאֶת-הַנִּדַּחַת אָשִׁיב, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ, וְאֶת-הַחוֹלָה אֲחַזֵּק; וְאֶת-הַשְּׁמֵנָה וְאֶת-הַחֲזָקָה אַשְׁמִיד, אֶרְעֶנָּה בְמִשְׁפָּט. יז וְאַתֵּנָה צֹאנִי, כֹּה אָמַר אֲד-ֹנָי ה’: הִנְנִי שֹׁפֵט בֵּין-שֶׂה לָשֶׂה, לָאֵילִים וְלָעַתּוּדִים. יח הַמְעַט מִכֶּם, הַמִּרְעֶה הַטּוֹב תִּרְעוּ, וְיֶתֶר מִרְעֵיכֶם, תִּרְמְסוּ בְּרַגְלֵיכֶם; וּמִשְׁקַע-מַיִם תִּשְׁתּוּ--וְאֵת הַנּוֹתָרִים, בְּרַגְלֵיכֶם תִּרְפֹּשׂוּן. יט וְצֹאנִי--מִרְמַס רַגְלֵיכֶם תִּרְעֶינָה, וּמִרְפַּשׂ רַגְלֵיכֶם תִּשְׁתֶּינָה.
כ לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲד-ֹנָי ה’--אֲלֵיהֶם: הִנְנִי-אָנִי--וְשָׁפַטְתִּי בֵּין-שֶׂה בִרְיָה, וּבֵין שֶׂה רָזָה. כא יַעַן, בְּצַד וּבְכָתֵף תֶּהְדֹּפוּ, וּבְקַרְנֵיכֶם תְּנַגְּחוּ, כָּל-הַנַּחְלוֹת--עַד אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתֶם אוֹתָנָה, אֶל-הַחוּצָה. כב וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי, וְלֹא-תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז; וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין שֶׂה לָשֶׂה. כגוַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד, וְרָעָה אֶתְהֶן--אֵת, עַבְדִּי דָוִיד; הוּא יִרְעֶה אֹתָם, וְהוּא-יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה. כד וַאֲנִי ה', אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹקִים, וְעַבְדִּי דָוִד, נָשִׂיא בְתוֹכָם: אֲנִי ה', דִּבַּרְתִּי. כה וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה-רָעָה מִן-הָאָרֶץ; וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח, וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים. כו וְנָתַתִּי אוֹתָם וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי, בְּרָכָה; וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ, גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ. כז וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת-פִּרְיוֹ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ, וְהָיוּ עַל-אַדְמָתָם, לָבֶטַח; וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה', בְּשִׁבְרִי אֶת-מֹטוֹת עֻלָּם, וְהִצַּלְתִּים, מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם. כח וְלֹא-יִהְיוּ עוֹד בַּז לַגּוֹיִם, וְחַיַּת הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלֵם; וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח, וְאֵין מַחֲרִיד. כט וַהֲקִמֹתִי לָהֶם מַטָּע, לְשֵׁם; וְלֹא-יִהְיוּ עוֹד אֲסֻפֵי רָעָב, בָּאָרֶץ, וְלֹא-יִשְׂאוּ עוֹד, כְּלִמַּת הַגּוֹיִם. ל וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם--אִתָּם; וְהֵמָּה, עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל--נְאֻם, אֲד-ֹנָי ה’. לא וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי, אָדָם אַתֶּם: אֲנִי, אֱלֹקֵיכֶם--נְאֻם, אֲד-ֹנָי ה’.
הנביא יחזקאל מוסר דבר ה' על רועי ישראל לזמנים אלו ממש בהם רועי ישראל דואגים לעצמם ולא לכבשים הנידחות – ולכן ה' שולח את "עבדי דוד" = את המשיח, כדי שירעה את ישראל בצדק ודאגה לכבשה החלשה!!...
מי הם "רועי ישראל"?!
רק הרועים ה"פיסיים" – הממשלות, העיריות, השופטים וכו'! או בעיקר הרועים הרוחניים: המורים, המחנכים, הרבנים המקובלים, ושאר ההנהגה הדתית!!?... שהם אלו האמורים להיות הראש והדוגמא...
החפץ חיים על רבי יוסף דובער זצ"ל שישב בוורשא וסירב להצעת שלוחים מבריסק לשמש במשרת רב אצלם – ובסוף נענה בחיוב: "אם הגאון מבריסק כששמע ששלושים אלף יהודים מחכים לו, לבש בגדי שבת ונסע לבריסק אף נגד רצונו קל וחומר – אם יראה משיח צדקנו שכל בני ישראל מחכים לו –
שלא ישיב ריקם פניהם של כלל ישראל – ויבוא אף על פי שלא הגיע זמנו!!!"
פירוט ראה ב: מה לעשות כדי להינצל ממלחמת גוג ומגוג?!
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
מדוע המשיח אמור להתגלות ולהנהיג בקרוב?!
|
-
ראשי | אודות | מקורות | איך להינצל | צור קשר