---

איך עזרו היהודים בעצמם להפיל את ירושלים  !

 

על פי הצעתו של יוחנן מגוש חלב, שיגרו הקנאים בקשת עזרה צבאית מן האדומים. כוח אדומי, שמנה 20,000 איש, חדר לעיר בחשכת ליל, בסיוע הקנאים, ובירושלים נערך טבח נורא. ראשי המתונים (ובכללם חנן בן חנן) ותושבי העיר מן הסתם ניתנו למשיסה, ולאחר השחיטה פשטו האדומים על בתי העיר ובזזו בז. יצוין, כי יציאת האדומים, הותירה את ירושלים רצוצה ושבורה והניחו אותה כזירת רצח בין הקנאים עצמם.

מחוץ לעיר חנה וספסיאנוס בעמדת המתנה (68 לספה"נ). הוא ציפה שהקנאים ישלימו עבורו את ה"מלאכה", ובו זמנית היה קשוב בדריכות לידיעות שהגיעו מרומא. זו האחרונה היתה שקועה אותה שעה במלחמת אזרחים, והתפלגה בין הטוענים והמתחרים על כס הקיסרות. התקסרות וספסיאנוס דחתה לפרק זמן נוסף את המשך מסע הכיבוש הרומי, ופסק זמן זה, שכפה על ירושלים ערפל של מתיחות ואי ודאות, שימש מנוף לתסבוכת לחצים פנימיים ומריבות.

 

מתיחויות בין הקנאים

 

מנהיגי המחנות בירושלים, שמביניהם הזדקר יוחנן מגוש – חלב, הועמתו מול שמעון בר גיורא, שהילך אימים על סביבותיו – יהודה ואדום, ולא הסתיר כוונותיו להפוך למנהיג המרד, כמלך. הלה פרץ לירושלים (ניסן, 69 לספה"נ), הלם בקנאי יוחנן וביצר שליטתו במרבית שכונותיה של העיר.

פרישתו של אלעזר בן שמעון ממחנה יוחנן שימשה בבואה לפילוגים במחנה הקנאים. אזורי העיר נחלקו, גיאוגרפית, על פי מגזר המחנות באופן זה: מחנה אלעזר שלט בבית – המקדש, מחנה יוחנן – בהר הבית ומחנה שמעון – בעיר העליונה ובמרבית התחתונה. העימותים ביניהם גרמו להצתת מחסני המזון.

 

כיבוש העיר

 

היתה זו, אם כן, ירושלים, רצוצה ומותשת עם בואו של טיטוס (בנו של וספסיאנוס) בראש הליגיון העשירי לסיים את מלאכת כיבוש העיר (ניסן, 70 לספה"נ) מצפון. משפרצו הרומאים את החומה החיצונית (ממזרח) ופשטו בעיר, ניהלו כנגדם הקנאים מלחמת ייאוש, עד טיפת דמם האחרונה, והגם שפעמיים הוצע להם להיכנע, הם דחו זאת על הסף. המקדש עלה בלהבות לאחר שלפיד בוער הושלך לתוכו, כלי המקדש והלוחמים שנשבו הוצגו לראוה בטריומפוס (תהלוכת הנצחון) שערך טיטוס ברומא.

העובדה ששער נצחון מיוחד הוקם ברומא, אשר עליו חקוקים כלי המקדש, ומיקומו בפורום מעידה, בין השאר, על חשיבותו של הנצחון בעיני הרומאים, ועל גבורת הלוחמים היהודים.

 

מחורבן בית שני עד היום עברו כ - 1935 שנה: דבר לא השתנה ! !

 

גם כיום חונים סביב לירושלים כל צבאות האויב. והפעם – בלחיצת כפתור הם ישגרו בקרוב טילים לעבר ישראל...טילים כימיים... ביולוגים... ויבוא גם נשק אטומי...בהמשך...  מלחמת גוג ומגוג בפתח, המלחמה הנוראה מכולן

ובמה עסוקה ההנהגה – כולל ההנהגה הדתית?...

ב מ ח ל ו ק ו ת, קואליציות עגל זהב, כיבודים רדיפת כבוד עצמי!

הם לא יוכלו להגן על ישראל כאשר כל אומות העולם בקרוב יעלו על ירושלים! ישפך דם כמים!! מליונים ימותו!!

משיח בן דוד בישראל! אבל גם הדתיים לא מתאחדים בינהם לומר לישראל ולעצמם לצעוק לקב"ה שיגלה משיח!!

 

הסוף מתקרב:פחות מ - 8%  מישראל ישרדו בגאולה לחיי נצח! וגם זה עם הרבה רחמי שמים!

במשך אלפי שנים – חורבן רדף חורבן, כאשר המנהיגים בכל דור הוליכו את העם שולל – והעם שילם ביוקר:

 

ביציאת מצרים – מעטים יצאו עם משה ממצרים – כי קורח, "המנהיג הדתי הרשמי" – יצא נגד משה...

חורבן עשרת שבטי ישראל שהוגלו....

חורבן בית ראשון....

חורבן בית שני....

שואה....

והיום ..... ישארו מדור זה לגאולת נצח פחות משמונה אחוזים מהעם!!....

 

עשרים וארבע אלף תלמידים היו לרבי עקיבא, חכמים בתורה – לפחות כמו אלו החושבים עצמם לתלמידי חכמים היום, אבל

לא נהגו כבוד זה בזה – ומתו כולם מידי שמים ולא מידי אדם!  שוב: מחלוקות, שנאת חינם, חיפוש כבוד עצמי – והמחיר

נורא!! דווקא אצל רבי עקיבא שהדגיש את מהות התורה על רגל אחת במשפט "ואהבת לרעך כמוך"....

 

אז מה בעצם למדו מכך – כל המנהיגים הדתיים היום – על חצרותיהם, מפלגותיהם ופלגיהם –

שמרוב כבוד עצמי וגאווה הם אינם מסוגלים לערוך אפילו כינוס אחדות אחד במשך 50 שנה?!...

הרי נאמר שמשיח בא באותו רגע שבו יהיו באותו בית כנסת עשרה אנשים בלב אחד!...

אז מה מקיימים מאותו ציווי לאחדות – שהוא בבחינת פיקוח נפש אמיתי?

לא את הציווי עצמו – רק את הזכרת זמן הארוע המצער כל שנה...

 

זהר ג' מקץ קס"ח: האחדות קודמת בחשיבותה ! !

 

" … ר' יוסי פתח ואמר - אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר ועיניתיך לא אענך עוד.." (נחום א', י"ב). מקרא זה בארוהו ,

כאשר העם כולו יש בו שלום ואין בהם בעלי מחלוקת, הקב"ה מרחם עליהם והדין אינו שולט בהם. ואע"פ שכולם

עובדים עבודה זרה, אם הם בשלום אין הדין שולט עליהם. ובארוהו שכתוב, חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ב', י"ז)

שפירושו, אפילו אם עובדים עצבים דהיינו עבודה זרה, מכל מקום אם הם בחבור, הנח לו."           (זהר ג' מקץ קס"ח).